כולסטאטומה, ניתוח מסטואידקטומיה

כולסטאטומה היא תהליך ציסטי של תאי העור שעשוי להתפתח באוזן התיכונה, מאחורי עור התוף. גוש ציסטי אשר לכוד בגבולות העצם הטמפורלית ועקב כך הוא בעל יכולת הרסנית מקומית בדומה לתהליך גידולי.

המחלה יכולה להיות כתוצאה ממצב מולד בו תאי עור נשארים באוזן תיכונה במהלך ההתפתחות העוברית, אך לרוב נגרמת עקב דלקות כרוניות באוזן התיכונה, שקיעה של עור התוף לכיוון חלל האוזן התיכונה והתנקבות התופית. ככל שהכולסטאטומה גדלה, היא עלולה לגרום להרס של העצמות העדינות באוזן התיכונה. בהמשך המחלה עלולה להתקדם לעבר האוזן הפנימית, קרומי המוח ולהשפיע על השמיעה, שיווי המשקל ושרירי הפנים.

ד"ר גולדפרב בריאיון על כולסטאוטומה בתוכנית "סטטוסקופ", רשת 13

מה גורם לכולסטאטומה?

מעבר לדלקות חוזרות באוזן תיכונה, סיבה נוספת להיווצרות כולסטאטומה יכולה להיות בעיית תפקוד של חצוצרת האוזן (eustachian tube), שמוביל מהחלק האחורי של האף אל תוך האוזן התיכונה. צינור זה מאפשר לאוויר לעבור דרך האוזן כדי לאזן את הלחץ באוזניים. התפקוד שלו יכול להיפגע בעקבות סיבות הבאות:

  • זיהומי אוזניים כרוניים
  • זיהומי סינוסים
  • התקררויות
  • אלרגיות

אם  חצוצרת האוזן לא מתפקדת כראוי, באוזן התיכונה עלול להיווצר תת לחץ חלקי שעשוי לגרום לחלק מעור התוף להימשך פנימה לתוך האוזן התיכונה, ליצור ציסטה שעלולה להפוך לכולסטאטומה. התהליך ממשיך להתפתח ולהתמלא עם תאי עור מתים (קרטין).

כולסטאטומה בילדים

במקרים מאד נדירים ילדים יכולים להיוולד עם כולסטאטומה באזור האוזן התיכונה או בחלקים אחרים של האוזן.

במקרים אחרים, כולסטאטומה עלולה להיווצר אצל ילדים שבגיל מוקדם סבלו מדלקות אוזניים חוזרות.

תסמיני כולסטאטומה

בתחילת התפתחות התהליך, יש קושי לזהות תסמינים של המחלה. הם מחמירים ככל שהתהליך גדל, מזדהם ונוצרת דלקת של עצמות השמע ועצם המסטואיד.

ככל שהדלקת מתקדמת ומחמירה, מתפתחת הפרשה בעלת ריח רע. הדלקת  יוצרת לחץ, חוסר נוחות ותחושת כאב בתוך או מאחורי האוזן.

הכולסטאטומה עלולה  אף לגרום לאובדן שמיעה באוזן הפגועה.

במקרה של תסמינים כמו ורטיגו, שיתוק שרירי הפנים ואובדן שמיעה קבוע יש לפנות בדחיפות לרופא המטפל או לחדר מיון.

מהם הסיבוכים האפשריים של כולסטאטומה?

במקרים לא מטופלים, הכולסטאטומה עלולה להמשיך לגדול ולגרום לסיבוכים בדרגות חומרה שונות.

תאי עור מתים המצטברים בתוך האוזן הם סביבה פורייה לחיידקים ופטריות.

התהליך עלול להזדהם, לגרום לדלקת ודליפה מתמשכת מהאוזן.

עם הזמן, הכולסטאטומה עלולה להרוס גם את העצמות סביבה, את עור התוף, עצמות הגולגולת ושרירי הפנים.

סיבוכים פוטנציאליים נוספים כוללים:

  • דלקות אוזניים כרוניות
  • פגיעה באוזן הפנימית ופגיעה בעצב השמיעה
  • שיתוק של עצבי הפנים
  • דלקת קרום המוח
  • מורסות והצטברויות מוגלה במוח

כיצד מאבחנים כולסטאטומה?

הרופא בודק את פנים האוזן באמצעות מכשיר האוטוסקופ, המאפשר לאבחן הצטברות נראית לעין של תאי העור החולים ודלקת.

חלק מהאבחון כולל הפניה לבדיקת CT המאפשרת  לזהות את השינויים באוזן החשודים לכולסטאטומה.

בדיקה נוספת היא – MRI המאפשרת זיהוי רקמת כולסטאטומה בחלק מהרצפים של הבדיקה וכן  מהווה אמצעי חשוב במעקב לאחר ניתוח, כחלק מזיהוי חזרה של התהליך.

הטיפול בכולסטאטומה

התערבות כירורגית הינה הטיפול היחיד עבור כולסטאטומה.

יש לנקות את התהליך בשלמותו על מנת למנוע זיהומים וסיבוכים ארוכי טווח.

לפני הניתוח

יש להיות בצום 8 שעות לפני ניתוח (ילדים- 6 שעות צום). מותרת שתית מים בלבד עד 3 שעות לפני הניתוח.

עם הגעתכם לבית החולים, תבוצע בדיקת מרדים וביצוע קבלה רפואית.

הניתוח

הניתוח הינו מסטואידקטומיה המתבצע תחת הרדמה כללית ונמשך כ 2-5 שעות, תלוי בהיקף המחלה. לאחריו עוברים התאוששות בחדר התאוששות.

ברוב המקרים  לאחר ניתוח להסרת כולסטאטומה ניתן להשתחרר הביתה באותו היום.

 לעיתים, נדרשת השגחת לילה, כתלות בהתאוששות ובהיקף הניתוח.

לאחר הניתוח  נדרש מעקב תקופתי על מנת לוודא אי חזרת המחלה.

לעתים נדרש ניתוח נוסף לשחזור השמיעה, במידת הצורך והאפשרות.  

יש מצבים בהם יש חזרה של הכולסטאטומה ונדרש ניתוח נוסף (בכ 5-30% מהמקרים ובתלות בהיקף וסוג הניתוח הראשוני).

לאחר הניתוח  יש צורך במנוחה של לפחות שבוע ובהתאם לקצב ההחלמה.

יש צורך להקפיד ולשמור על האוזן המנותחת מחדירת מים לפי הנחיית המנתח למשך פרק זמן של מספר שבועות.

לעיתים נדרש טיפול מקומי בטיפות ומתן אנטיביוטיקה לאחר הניתוח. החלמה מלאה של אתר הניתוח אורכת בין ארבעה לשישה שבועות.

עלולים לחוות סחרחורת זמנית או ליקויים בחוש טעם. תופעות לוואי אלה בדרך כלל חולפות לאחר מספר ימים.

תוזמן לביקורת  למרפאה כעבור שבוע עד שבועיים. המשך המעקב ותדירות המפגשים תקבע על ידי המנתח.

צריך לזכור שמדובר במחלה המחייבת מעקב כרוני מתמשך על ידי רופא אא"ג.