נקב בעור התוף נוצר בד"כ מהסיבות הבאות: דלקות אוזניים (לרוב בילדות), חבלה בעקבות ניקוי עמוק מדי עם מקלונים, חבלה קהה לאוזן כגון מכה בתאונה או במהלך פעילות ספורט, זיהומי פטרייה של האוזן החיצונית, בעקבות ניתוח הכנסת צינוריות ("כפתורים") בעבר, או בעקבות פעולה קודמת באוזן.
כאשר יש נקב בעור התוף יש סכנה מוגברת לדלקות אוזניים חוזרות כאשר מים חודרים לאוזן התיכונה דרך הנקב וגורפים עימם חיידקים וגורמי דלקת.
לרוב תהיה גם ירידת שמיעה אלא אם הנקב מאוד קטן. פגיעה זו בשמיעה נובעת מכך שעור תוף קרוע מעביר את הקול לאוזן הפנימית ביעילות נמוכה יותר.
לעיתים דלקות אוזן חוזרות קשורות בקיום כוליסטיאטומה, התפשטות ציסטית של עור לתוך חלל האוזן התיכונה.
האבחנה
האבחנה של נקב בעור התוף מבוצעת בבדיקת האוזן באמצעות אוטוסקופ או מיקרוסקופ אוזניים אצל רופא א.א.ג. חלק חיוני בהערכת החולה היא בדיקת השמיעה.
לעיתים יהיה צורך בבדיקות נוספות כמו CT או MRI כאשר יש לברר אם יש תהליך מחלה מפושט לחללי האוזן.
לאחר הערכה ודיון משותף בין המטופל לרופא תתקבל החלטה אם לנתח את האוזן. חשוב לדעת, לקראת ניתוח יש להקפיד מאוד שלא ייכנסו מים לאוזן.
במידת האפשר מומלץ לנתח את האוזן כאשר היא יבשה וללא דלקת פעילה. במידה והייתה דלקת, מומלץ לחכות שלושה חודשים עד חצי שנה לפני ביצוע הניתוח.
יוצא דופן המקרה של כולסטיאטומה, שם הטיפול בדלקת הכרונית מחייב סילוק של תהליך המחלה מחלל האוזן.
מתי יש לשקול ניתוח?
כאשר האוזן סובלת מדלקות בתכיפות גבוהה, דלקות מתרחשות למרות הקפדה יתרה שלא ייכנסו מים לאוזן, ירידת שמיעה משמעותית המפריעה לתפקוד בלימודים או עבודה וכאשר יש גם כוליסטיאטומה באוזן. כאשר יש כוונה להרבות בשחייה או בפעילות מים כדאי לשקול בחיוב ניתוח לסגירת הנקב.
מטרת הניתוח
מטרת הניתוח היא לתקן נקב בעור התוף. בסיומו של ניתוח מוצלח יש עור תוף שלם עם חלל אוזן תיכונה סגור ועמיד למים המאפשר שחיה ורחצה ללא סיכון של דלקות אוזן תיכונה. הניתוח עשוי גם לשפר את השמיעה.
סגירת הנקב בעור התוף
סגירת הנקב בעור התוף מבוצעת באמצעות שתל רקמה הנלקח מהמנותח.
לרוב המקור לשתל הוא מעטפת השריר הטמפורלי הנמצא מתחת לעור שמאחורי האפרכסת או מעטפת הסחוס של הטרגוס (הבליטה שקדמית לכניסה לתעלת האוזן החיצונית).
לפעמים צריך להשתמש גם בסחוס עצמו. בנקבים קטנים מאוד ניתן להסתפק בשומן שנלקח מאזור תנוך האוזן בחתך קטן מצידו האחורי.
המנתח עושה חתך מאחורי האוזן או בתוך התעלה של האוזן ובהסתכלות בהגדלה דרך מיקרוסקופ ניתוחי מרימים את עור התוף ומניחים את השתל מתחת לאזור הנקב. יש מצבים בהם השתל מונח על פני עור התוף.
הגישה הנבחרת תלויה במיקום וגודל החור וההחלטה נעשית על ידי המנתח תוך כדי הניתוח. כדי להחזיק את השתל במקום ולאפשר את ריפוי הנקב ממלאים את חלל האוזן התיכונה ואת התעלה החיצונית עם חומר ספוגי מסיס הקרוי ג'לפואם.
חומר זה נספג בהדרגה במשך מספר שבועות. תוך כדי הניתוח בודקים גם את בריאות חלל האוזן התיכונה ומעריכים אם יש נזק בעצמות השמע הקטנות המחייב טיפול ותיקון.
במקרים של פגיעה או חסר של חלק מעצמות השמע ניתן להשלימן עם תותב או על ידי עיצוב מחדש ומיקום של עצם הסדן.
במקרים מסוימים זה נעשה בשלבים – בניתוח הראשון סוגרים את החור ולאחר מכן חוזרים לניתוח נוסף לתיקון עצמות השמע.
לאחר הניתוח
לרוב משתחררים באותו היום אך קיימת אפשרות של שהיית לילה באשפוז.
האוזן נשארת עם החומר הספוגי עד ארבעה שבועות לאחר הניתוח ולכן צפויה תחושת אטימות שהולכת ומשתפרת עם הזמן.
בביקורת אצל המנתח מוציאים תפרים במידת הצורך ולאחר ארבעה שבועות מנקים גם שרידים של החבישה הנספגת במידה ויש כאלה.
בד"כ ניתן לחזור לעבודה או לימודים כעבור שבוע מהניתוח אבל חשוב להמשיך להקפיד שלא ייכנסו מים לאוזן עד לאישור בבדיקה שהאוזן החלימה ואין נקב.
לאחר ניתוח אסור לטוס לפחות פרק זמן של חודשיים עד שלושה חודשים.
שיעור ההצלחה של ניתוחים לסגירת נקב בעור התוף הוא 85 עד 90 אחוז. לעיתים, במקרים בהם הנקב לא נסגר באופן מלא, יש צורך בניתוח חוזר.
